אנו מגנים בשאט נפש את תגובות השמחה של נועה שיידלינגר בהשמע דבר מותם של טייסי צה"ל בתאונה.
תגובותיה של שיידלינגר מעידות עליה ועל אופיה הרווי בשנאה חסרת מעצורים לעמה לגזענות ושנאת אדם.
על עמותת זוכרות ולארגונים נוספים בהם חברה שיידלינגר להוקיע אותה ולסלקה מקרבם. אם הם לא יעשו זאת הרי הם מקבלים על עצמם את הדברים המחרידים והבזויים האלו.
מילותיו של ברל כצנלסון ממנהיגי תנועת העבודה שאמר אותם בשנת 36' בזמן מאורעות:
"… היש עם בעמים אשר מבניו הגיעו לידי סילוף כזה, שכלי ונפשי, שכל מה שעושה עמם, כל יצירתו וכל יסוריו הם בזויים ושנואים, וכל מה שעושה אוייב עמם, כל שוד וכל רצח וכל אונס ממלא את לבם רגש הערצה והתמכרות? אכן, ברוסיה ב-1881, בעצם ימי הפרעות, ישבו בנים ובנות לעם ישראל והדפיסו בחשאי מתוך מסירות נפש, פרוקלמציות, הקוראות לפוגרומים, מתוך תקווה שהדם היהודי שישפך יעזור להתקוממותו של המוז'יק הרוסי. אכן יודעת ההיסטוריה העברית כל מני רנגטים ודגנרטים. צורות של שמד. כל עוד אפשרי הדבר שיבוא ילד יהודי לארץ ישראל, ילד שטופח על-ידי יסורי הדורות ומשא הנפש של דורות, וכאן ידבקו בו חיידקים של שנאה לעצמו, של 'עבדות בתוך המהפכה', ויטרפו עליו את דעתו עד כדי כך שיראה את הגאולה הסוציאלית בנאצים הפלשתינים שהצליחו לרכז כאן בארץ את האנטישמיות הזואולוגית של אירופה עם תאוות הפיגיון שבמזרח – אל ידע מצפוננו שקט." נאום 1 במאי 1936
