שני אורן, חבר תנועת דרור ישראל כותב במִכְתָּם
יום בהיר אחד נתעוררנו לשמע מתקפה חריפה של ראש המוסד לשעבר, אפרים הלוי, על רצונה של חברת אייפקס, הבריטית, למכור את השליטה בתנובה לחברת ברייט-פוד, הסינית. הסינים, אומר הלוי, "תומכים בקיצונים שבאויבינו". יש לומר שנדמה שהוא צודק ואכן התמיכה הסינית באיראן, המפתחת נשק שיש בו כדי לאיים על בטחון תושבי מדינת ישראל, גלויה וברורה לכל רואה. חוצן, לו היה נוחת בארצנו כעת חיה, וודאי היה טוען גם הוא שמדובר בסיכון גדול לעצמאותה בת 66 השנים של ישראל. אחרי הכל מדובר בתאגיד הפועל בארץ משנת 1926 וכיום הוא מחזיק כ- 57% ממשק החלב ושולט על נתח השוק הגדול ביותר בתחום מוצרי המזון והמכולת (15.5% נכון לשנת 2010). שליטה בתאגיד הזה מקנה עליונות כמעט מוחלטת בתעשיית המזון בארץ. החוצן, אם ניחן בתובנה כלשהי, יזהיר את קברניטי המדינה (שוודאי יפגשו עימו – בכל זאת, חוצן) ממכירה שכזו.
אבל אפרים הלוי איננו חוצן. הוא היה נשיא התאחדות הסטודנטים, קצין חינוך ראשי וכאמור ראש המוסד. לחוצן היה ניתן להסביר שאחרי הכל מדובר בהעברת שליטה מחברה בין לאומית אחת לאחרת. שלויתור האמיתי על ה"שליטה" בתנובה היינו עדים בשנת 2008 עת קנתה חברת אייפקס הבריטית את השליטה באגודה השיתופית שהפכה לחברת מניות ממאות חברי האגודה – מושבים, קיבוצים וחקלאים ברחבי הארץ. אפרים הלוי יודע זאת היטב. נראה שלדעתו הבעיה איננה בכך שחברה בין לאומית שולטת בתאגיד המזון הגדול בישראל, אלא רק מזהותה, הסינית במקרה המדובר ולא הבריטית (מכורתו, יש לציין), כפי שהיתה עד כה.
