יש משהו בקוד הזה של התגייסות והירתמות ל'מה שצריך' שמעורר ומרגש תמיד, בטח כשמדובר בזמן חירום. כשרואים את כל המתנדבים הפעילים בימים האחרונים, כל אחד במה שאפשר, זה נותן תקווה (המקום של המדינה בתוך זה, הוא כבר נושא לפוסט אחר). וגם אצלנו בתנועה, לחברים בתוכה וכאלה שהיו, יש איזה משהו עמוק שרוצה לקחת חלק ולבנות חברה.
במלחמת לבנון השנייה, בזמן שהקמנו מחנות בזק להפעלת הילדים של תושבי הצפון, פגשה קרן שגי, מדריכה בתנועה, את דניאל גיאורג, אז בן 14, במקלט בשכונת הדר בחיפה והזמינה אותו למחנה. השבוע פגשה קרן את דניאל, שוב, ברחובות שכונת הדר, היום כבר בן 28. פעם נוספת הציעה לו קרן להצטרף והפעם להוביל את ההתנדבות וההתגייסות. דניאל רתם את חבריו והצטרף למתנדבים בשכונה שמחלקים מזון ותרופות לקשישים. כנראה שיש משהו בחוויה האישית הזו של ההתגייסות שנוטע בך עמוק את האהבה לסביבה ולקהילה. לקבל ולתת בחזרה
