חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
בלוג דרור

מעמוס הנביא לרני רהב

29 באפריל 2010

עדיין זכורות לי השעות הנפלאות של לימודי ספר עמוס בתיכון. הייתה זו חוויה מסעירה ונדירה במערכת החינוך לקרוא על מאבקו בעשירים הדורסים ברגל גסה את העניים, מקפחים ומרוששים אותם עד להפיכתם לעבדים: "שמעו זאת השואפים אביון… לאמור מתי יעבור החודש… להקטין איפה ולהגדיל שקל… לקנות בכסף דלים ואביון בעבור נעלים".

דבריו של נביאנו נגעו בנפשותינו הצעירות ומילאו אותנו גאווה על היותנו חלק מעם, שעוד בראשית היווצרותו לחם למען חברה טובה יותר. השבוע האזנתי לדבריו של היחצן רני רהב בגלי צה"ל על פערי השכר. כשנשאל "מה אדם שפוי עושה במשכורת של 700 אלף שקל לחודש", גער רהב במראיין: "זה לא עניינך תפסיק להיכנס לתחתונים שלנו. זה לא עניינך מה הוא עושה בכסף. מצדי שמנכ"ל ירוויח גם עשרה מיליון שקל".

הנפש הישראלית הורעלה זה כבר החברה השוויונית, שהייתה בעבר מקור לגאוותה של מדינת ישראל בין האומות, הפכה לאסקופה נדרסת.

המולך החדש – חברת פערים – תפס את מקומו, וזו דמותו: מעט עשירים, הרבה עניים; פערי שכר מפלצתיים; 60 אחוז מהמשפחות בישראל נמצאות מתחת לקו העוני, ובהן יש לפחות מפרנס אחד אלה, אל לנו להתבלבל, הם העובדים מבוקר ועד ליל ועדיין נותרים עניים; אכיפה דלה של חוקי העבודה; מספר עצום של עובדים המועסק על ידי סרסורים, מתווכים וחברות קבלן וכוח אדם העושקות אותם; מפעלים הנסגרים בשרירות ובאטימות לב; עובדים מבוגרים הנזרקים ככלי אין חפץ בו; מבקשי מקלט מאפריקה המנקים את רחובותינו תמורת שכר רעב; נערים ונערות, ילדים וילדות המנוצלים והנעשקים רק בשל העובדה שהם חלשים ואינם יכולים לעמוד על זכויותיהם; זקנים המתים בשל חוסר יכולתם לרכוש את התרופות החיוניות להם; ילדים המקבצים נדבות בצמתים. נשים, שרק בשל היותן נשים, מרוויחות פחות.

ה-1 במאי, אף על פי שלא נולד במרחב היצירה היהודית-ישראלית, יונק מתורת הנביאים ומהשאיפה לחברה מוסרית יותר, מה שכונה פעם "אור לגויים". השנה יעמוד החג בסימן התחדשות חלום הנביאים, חלומו של הרצל, החלום הישראלי, החזרה למה שהיינו אמורים להיות – חברת מופת.

ה-1 במאי עשוי אף להיות המנוף להתמודדות מחודשת על מגילת העצמאות שלנו, כמסמך המבטא את ההסכמה הרחבה ביותר לחזון הישראלי-ציוני, שאותו עדיין יש להגשים: "מדינת ישראל… תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה, תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום".

ה-1 במאי הוא חלון הראווה האמיתי של המאבק הפנים ישראלי, כי הלוא שתי נפשות מתרוצצות בקרבנו: זו המבקשת להגשים את ייעודנו – חברה צודקת – וזו המבקשת שנהיה כמו כולם. כשיינשאו הדגלים האדומים לצד דגלי ישראל ברחבי הארץ, תמלא שוב הגאווה את נפשותינו על שלא איבדנו את תקוותנו, וכי יש תוחלת בהתמודדות בין השניים הנאבקים בתוכנו.

בין רני רהב המנסה לשכנענו שאדם לאדם זאב, לבין נביאי ישראל שציוונו שאדם לאדם, אדם. לכבוד מאבק ערכי, רוחני וחינוכי זה יונפו הדגלים, יצעדו הצועדים, ב-1 במאי התש"ע, 2010.

10268657_10200776457652083_3016349062153438634_n

כתבות נוספות