לפני כמה ימים, בשעות הערב, קצת לפני השעה 21:00, במהלך מהדורות החדשות בערוצי הטלויזיה נפגשו אפרת אלמה ונועה פאור, שתיהן בנות 17, הראשונה בחדשות ערוץ 10 והשנייה בחדשות ערוץ 2, האחת מסיימת שנת לימודים בביה"ס של רשת "דרור בתי חינוך" והשנייה באחד מרגעי השיא של מחנה "העפלה" בתנועת הנוער העובד והלומד. הנערות האלו קשורות כל כך גם אם לא עד הסוף יודעות זאת – כל אחת מהן מסמלת משהו שהיינו רוצים לפגוש יותר: אומץ, בגרות, אחריות ואותנטיות. על אף שהגיעו ממקומות שונים מאוד. שתיהן גם מזכירות לנו איזושהי רוח חינוכית שכדאי שתהיה כאן יותר.
מי לא זוכר את החוויה הגדולה של מחנה קיץ? כל כך הרבה אנשים אשר חוו את הטבע והביחד ולא שוכחים אותו גם עשרות שנים אחרי, אך לצידם, ישנן אוכלוסיות רבות אשר באופן מסורתי לא הגיע לתנועת הנוער.
רבים מאלו שזוכרים, זכו השבוע להצצה מרגשת למחנות הקיץ של תנועות הנוער, וגם אם ניסו להיות ציניים, לא יכלו שלא להתרגש כשצפו בנועה פאור מירושלים, בת 17, מדריכה בתנועת הנוער העובד והלומד, אשר לקחה את חניכיה למסע העפלה לארץ ישראל כנגד כל הסיכויים ולמרות העוינות הבריטית, והמשיכה להיאבק גם בארץ להקמת בית יהודי לעם היהודי. תוך כדי שהיא מדריכה קבוצה גדולה של חניכות וחניכים, בני 13, היא אומרת "אז מה שאין לי קול, אז מה שלא אכלתי, שלא ישנתי…", כל זה שווה כדי לעמוד במשימות שקיבלה מהפלמ"ח. קשה שלא להתפעל מנערה מסורה, פשוטה במובן הטוב של המילה ואחראית שנותנת את כל כולה – ברור שהחניכים שלה עוברים חוויה עוצמתית וכנראה שהיא תזכור את המחנה הזה טוב יותר מכל בחינה שתהיה לה בשנה הבאה בתיכון. היא תזכור את מחנה "העפלה" כחוויה מעצימה ומעשירה למרות כל הקשיים במילוי תפקידה כמדריכה בתנאי שטח ואולי אפילו בזכותם.
במקביל לנועה, הופיעה על המרקע בחדשות ערוץ 10 אפרת אלמה, גם היא בת 17, מכרמיאל, כמשתתפת בסדרת כתבות תחת הכותרת "לאן כולם רצים?" כתבה על חופש ויציאה מהמירוץ במערכת החינוך. בביה"ס של אפרת, 'אדם, חברה וטבע" מרשת דרור בתי חינוך, לא המבחנים או הציונים הם המרכז, השיטה היא דיאלוג. החניכים והמחנכים עובדים על תהליך ההערכה יחד ומקפידים שהתוצאות תהינה קשורות לחיים ולא מנותקות מהם. כששואלים את אפרת על המוטיבציה שלה ללמוד ולהשתפר היא מוציאה מעצמה תשובה לא כל כך שגרתית, "אני לא משתפרת בשבילם, אני משתפרת בשבילי, אני צריכה לבוא עם המוטיבציה, אני צריכה לבחור."
בתנועות הנוער מצליחים כבר שנים לחנך בצורה עוצמתית לציונות, אהבת הארץ ושוויון – דרך החוויה, דרך הכניסה לסיפור, מפתחים את הדמיון, מגדילים את האחריות. מצליחים בבת אחת להיכנס לעולם שכולו בדיוני אך באותו זמן ממש, להיות אחראיים באמת על חייהם ונפשותיהם של ילדים. השיטה הזו של תנועות הנוער היא הצלחה ידועה ובדוקה – תנועות הנוער הן חממה לגידול מנהיגים, אנשי חינוך וחברה, יזמים ומפקדים בצה"ל, ולא פחות חשוב מכך, הן בסיס ליצירת חברה משותפת . אם רוח תנועת הנוער כל כך מצליחה למה לא משתמשים בה יותר? למה שרוח זו לא תתאים גם למערכת הפורמאלית?
האמת שזה די מתאים., בביה"ס "אדם, חברה וטבע בכרמיאל", עובדים קשה כבר הרבה שנים כדי לנסות את אותה שיטה לא כתובה ובלתי פורמאלית בתוך המערכת הפורמאלית. האם ניתן בתוך מערכת החינוך להצמיח חוויות עוצמתיות, תהליך חברתי ונערות ונערים שרואים יותר מעצמם. אפרת ונועה, פגשו, כל אחת בדרכה, מחנך שהאמין בהם ורצה לדבר איתן, מדריכה שהציעה להן לקחת אחריות ולצאת מעצמן. את שתיהן לא שופטים על פי ציון או על פי מראה ושתיהן עונות מה הן היו רוצות לעשות ואז עושות זאת. "זו מבחינתי דרגה גבוהה של חופש, אומר רותם קפלן, מנהל ביה"ס בכרמיאל, ולשם צריכה ללכת מערכת החינוך כולה…"
לכתבה הרביעית בסדרה – לאן כולם רצים?
