חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
חדשות 2014, כללי

"כִּי אִם-תְּכַבְּסִי בַּנֶּתֶר, וְתַרְבִּי-לָךְ בֹּרִית–נִכְתָּם עֲו‍ֹנֵךְ לְפָנַי, נְאֻם אֲדֹנָי אֱלֹהִים" (ירמיהו ב' כ"ב)

22 באפריל 2014

מאת: פסח האוספטר רכז תנועת דרור ישראל

בתולדות עמנו ישנם פרקים מכוערים, אפלים ועצובים. שום עַם לא היה מבליט אותם, ובוודאי לא עמנו אשר חרט על לוח לבו את הבטחתו-שבועתו להיות עם מופת, "ממלכת כוהנים וגוי קדוש", ונשא אותה כייעודו משך אלפי שנים. כמה נרצחו, נטבחו, עונו, ובלבד שלא יעברו על דתם? שני מקרים ידועים, פחות או יותר, בתולדותינו וודאי אינם עולים בקנה אחד עם מה שחשבנו על עצמנו. הראשון הוא סחר העבדים, שיהודים עסקו בו אי שם במאה השבע עשרה באמסטרדם ושהשאיר את חותמו על ההיסטוריה של העבדות. השני הוא הארגון היהודי בשם "צבי מגדל", שהוקם במאה התשע עשרה ושעסק בסחר בנשים, קרי, ארגון יהודי שעסק בזנות בקנה מידה עולמי ובשיאו העסיק כחמש מאות סרסורים וכשלושים אלף נשים שהוחזקו בתנאי עבדות ואונס באלפיים בתי בושת ובעשרות שלוחות מארגנטינה עד יוהנסבורג, בומבֵי, שנגחאי וריו דה ז'נרו. שני כתמים אלו בתולדותינו אינם ידועים כל כך. אין אנו לומדים אודותיהם בבתי הספר ואין אנו משננים אותם לקראת בחינות הכניסה לאוניברסיטה לחוג העוסק בתולדות עם ישראל. אבל ראו זה פלא: הם הצליחו בכל זאת לצלוח את כל חסמי ההיסטוריה למיניהם ולהגיע לאחר מאות בשנים אלינו לתקופתנו. בעיניי, הפער בין המצב שהיינו נתונים בו כעם המפוזר בכל העולם ללא מרכז מדיני, ובין מצבנו היום הוא מהותי, עמוק ותהומי. נכון, אי אפשר וגם לא נכון להתנקות מהעוון הנורא שעשו יהודים אלו בסחרם בנשים ובעבדים, ואנו כיהודים נישא תמיד את הכתם הנורא הזה, אלא שמעשים כאלה או הדומים להם הנעשים על ידי מדינת ישראל הריבונית הם גרועים ונוראים פי כמה וכמה מהמעשים האיומים שנעשו בתקופת גלות עמנו. עתה, כולנו כאיש אחד נושאים בפשעים אלו. זו החלטה של כולנו כי אנחנו נָתַנוּ למנהיגינו את הכוח ואת היכולת לעשות כך, ועווננו הוא.

לפני כמה שבועות דן בית המשפט הגבוה לצדק בעתירה העוסקת בחוק ההסתננות. במסגרת זו הצהירה פרקליטות המדינה כי על המסתננים מאריתריאה חלה הגנה קבוצתית. ו"מדינת ישראל נוקטת מדיניות אי הרחקה זמנית של נתינים אריתראים לאריתריאה". (ראה תגובת המדינה, בג"צ 8425/13, עמוד 6, סעיף 15).
לעמדה זו של המדינה נוסף מקרה מעניין אחר: מפגשו של שגריר אריתריאה בישראל לפני מספר חודשים עם תושבי ארצו. במפגש זה הסביר לכאורה השגריר לאזרחי ארצו כיצד להעביר את הכסף שהם מרוויחים בחזרה לאריתריאה:

"מעדויות של מבקשי מקלט שנכחו בכנס שערך שגריר אריתריאה בישראל, טספמארים טקסטה, בסוף השבוע האחרון, מתברר כי בעוד הממשלה אוכפת בחומרה את האיסור על המסתננים לשלוח כספים לחו"ל, השגריר עצמו מעודד את בני עמו לעשות זאת. 'כל המטרה של הכנס הייתה להסביר לאנשים שלנו איך לשלוח לחו"ל כסף שאנחנו מרוויחים פה מעבודה, אחרי שממשלת ישראל אמרה שאסור לנו', סיפר אתמול אחד ממבקשי המקלט שנכח במפגש". (1)

492
איך מתיישבות שתי עובדות אלו הסותרות זו את זו? אם אריתריאה נחשבת למדינה הרומסת את זכויות אזרחיה ומחייבת אותם לשירות צבאי ללא הגבלה, ועל כן נדרשים הבורחים ממנה להגנה מטעם ישראל, מדוע שגרירהּ בישראל מכנס מאות מהם שכביכול נמלטו על נפשם מאריתריאה להנחותם כיצד יש לשלוח את הכסף שהם מרוויחים מעבודתם בישראל לארץ גזרה זו? נהוג לומר שלמדינת ישראל אינטרסים ביטחוניים לגיטימיים באזור ההוא של העולם. לכן, כנראה, היא משאירה בארץ את ארבעים אלף האריתריאים הגרים רובם בדרום תל אביב.
בישראל, יש לדעת, נמצאים כיום כחמישים וחמישה אלף מסתננים ומבקשי מקלט. ארבעים אלף מתוכם, כאמור, הם אריתראים. השאר, רובם ככולם, מסודן. מה עושה ממשלת ישראל והאחראים מטעמה על מדיניותה בתחום זה? מחד היא מענה את תושבי דרום תל אביב ומטילה עליהם ביודעין את המשא האנושי הקשה של מזי גורל אלו, משא הממרר את חייהם עד לזרא. ומאידך היא דואגת לשלח מישראל דווקא את אלה שאולי הם פליטי רצח-עם שהגיעו לכאן מסודן ללא בדיקה ראויה. והיא אף מתגאה קבל עם ועדה על מעשה הנבלה הנורא הזה. בעוד ממשלת ישראל מסתירה מתושבי דרום תל אביב את העובדה כי הם שווים בעיניה כקליפת השום, היא סוחרת ברווחתם ובחייהם, תוך שהיא מוכרת להם שקרים נוראים. הרי לו הושג פתרון חלופי כלשהו עם המדינה, הידידותית לישראל, אריתריאה, לארבעים אלף אזרחיה, השוכנים ועובדים כיום בדרום תל אביב, היה מוטב לאין שיעור מצבם של תושבי שכונות הדרום. גם מהלך שכזה ידרוש בדיקה ראויה ומדוקדקת של כל מבקש מקלט אריתראי, אך הוא ללא ספק ראוי הרבה יותר.
כיום ועד שיעשה כן, הרי שללא הליך ברור, שקוף ועמוק, ממשלת ישראל שולחת למדינה שלישית, אל הלא נודע, דווקא את הסודנים אשר חלקם הגיעו מדרפור, מהרי הנובה ומהנילוס הכחול – אזורים שהתקיימו בהם ומתקיימות בהם גם כיום רציחות עם. דווקא אותם שולחים. חשוב להדגיש כי לא כל הסודנים השוהים בישראל הם פליטי רצח עם, אך יש בתוכם כאלה. "נקמתו" של אחד מהם אשר לא נבחנה פליטותו כראוי והוא נשלח, אולי, אל מותו תהדהד את כל הדורות ואת כל ההנחות בדבר היותנו טובים מעמים אחרים. זאת בעוד שממשלת ישראל איננה טורחת אף לספר לאזרחיה כי בישראל תשעים ושלושה אלף תיירים שאשרתם פגה, רובם תושבי חבר העמים, וכארבעה עשר אלף עובדים זרים שתוקף אשרת העבודה שלהם חלף – פי שניים ממספרם של המסתננים שחלקם ככל הנראה פליטי חרב ורצח-עם.

וכאן חשוב לומר: על ישראל חלה חובה היסטורית ויהודית לסייע ככל יכולתה לפליטי רצח עם, אך גם את החובה הזאת יש להעמיד במבחן הרע במיעוטו, או בלשונו של בובר "קו התיחום" קרי "לעשות את מיעוט הרע שאנחנו מוכרחים לעשותו, כדי שנוכל לחיות, ואת מירב הטוב, שאנו מצווים לעשותו, כדי לנסות ולחיות את החיים הרצויים". על ישראל לבחור בפליטי רצח-עם שמגיע להם מעמד פליט זמני ולהעניק להם אותו עם כל הזכויות המגיעות להם. כל זאת, על פני מהגרי עבודה – וודאי כאלה שאין בידם אשרת עבודה כחוק. אך ממשלת ישראל ובאי כוחה עושים את ההפך הגמור. הם סבורים, מן הסתם, כי גם זה יישכח, כמו סיפורי הסחר בעבדים ובנשים. אלא שכדברי ירמיהו הנביא, גם אם תכובס כביסה מגואלת זו בסבון, וגם אם יוספו חומרי ניקוי רבים, כתם זה לא ייעלם מעינינו, מעיני ילדינו ואלה הבאים אחריהם, עד דור אחרון. לכן, מוטב לה לממשלת ישראל לעשות במהרה כדבריו הנוספים של הנביא ירמיהו:

"כַּבְּסִי מֵרָעָה לִבֵּךְ יְרוּשָׁלַ‍ִם לְמַעַן תִּוָּשֵׁעִי עַד מָתַי תָּלִין בְּקִרְבֵּךְ מַחְשְׁבוֹת אוֹנֵךְ".

images_23

(1)מתוך עיתון מעריב, 23/12/2013, כך עוקפת אריתריאה את החוק למניעת הסתננות, יובל גורן

כתבות נוספות