חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
בלוג דרור, חדשות 2013

ולוולה שמר על הקשר בין תנועות הנוער לקיבוצים

14 בינואר 2013

מאת: פסח האוספטר רכז תנועת דרור ישראל

זה כשלושה עשורים מתחוללת בישראל דרמה שאיש לא חקר אותה עדיין: מערכת היחסים בין תנועות הנוער החלוציות לבין התנועה הקיבוצית

אין ספק בלבי כי החוקרים שיחקרו את קורות היחס בין שתי אלה, האחראיות לא במעט על עצם קיומה של התנועה הציונית, שלא לומר מדינת ישראל – ימצאו מכמנים, כאב ודרמות, שלא רק ספרי ההיסטוריה יוכלו להכילם אלא גם שפע של רומנים וסרטים, שיפרנסו את רגשותיהם ואת סקרנותם של רבים.

 בתוך כל זאת התרחשה, ממש לאחרונה, אחת המערכות המשמעותיות ביותר בתולדות הקשר ההרואי, העצוב והמפעים הזה – פרשת חנתון. אינני רוצה בהזדמנות זו להיכנס לעומק "עניין חנתון", שהוא רק בחיתוליו מבחינת החשבון ההיסטורי והערכי. את דבריי אלה אני כותב לא כצופה מן הצד ולא כחוקר, אלא כשותף פעיל להתרחשות זו.

 פרשת חנתון היוותה ומהווה את אחד משיאי המשבר הכואב והקשה בין בני הנעורים בישראל לבין מה שהיה בעבר מחוז כיסופיהם וחלומם – הקיבוץ. אני בא בדבריי כאן להאיר פינה אחת בלבד: פינת האחריות על הקשר הזה בין בני הנעורים בישראל המבקשים להגשים, לתנועה הקיבוצית.

 במהלך השנים האחרונות, נדרשו כמה מזכירי תנועה לקחת אחריות ממשית על הדברים ששמעו צעירים אלה מפי רבים וטובים ממנהיגיה, הוגי דעותיה, סופריה ומשורריה של התנועה הקיבוצית, אשר קראו ודרבנו צעירים וצעירות אלה למרוד. אחת המסקנות למשמע קריאתם העזה והנחרצת של האחרונים היתה מאבקם של אותם צעירים על חנתון במשך 15 השנים האחרונות. אך ביום פקודה נאלמו מוזות אלה דום, שלא לומר התכנסו בפינתן החמימה, עד יעבור זעם.

 אין זה המקום לדבר גם באלה אשר ספסרו באמונותיהם של צעירים אלה, הנדמים בעיניהם כחומר גלם לגחמותיהם. רק איש אחד, אשר אינו נתפש בציבור, למיטב הבנתי, כמשורר, כסופר, שלא לומר כמי שדובר אל נפשם של בני הנעורים באותות של אש, רק איש אחד הבין את המשמעות ארוכת הטווח של אירוע כואב וקשה זה.

 רק איש אחד הבין – כפי שאמר אלתרמן טרם מבצע קדש: "ערב… הולך ודק, הולך ודק החוט!" –

שחוט השני הזה, המשוך בין תנועות הנוער לבין התנועה הקיבוצית, הולך ודק ומאיים להיקרע, על רקע משבר האמון והאמונה בחנתון. לאיש הזה קוראים זאב (ולוולה) שור.

070416_velvele_shmutz

 לא אוכל ואין בכוונתי להסתיר את חילוקי הדעות בינינו לבין ולוולה בעניין קריטי לא פחות – עניין הפרטת קרקעות הלאום. אך לצד מחלוקת קשה זו, עמדתי נרגש ומלא הערכה לאיש, אשר במשך השנים האחרונות עשה את כל אשר לאל ידו בכדי לשמר את חיותו של החוט המשוך הזה, שמא ייפגע, ייפרם, ייעלם.

 עתה כשולוולה עומד לקראת סיום תפקידו, אני מבקש לומר כי האיש המבוגר זאב שור לא שכח את הנער הצעיר ולוולה, אשר התחנך וגדל בקן התנועה בחדרה, אשר יצא בשמה של התנועה להגשמה בעין-גב המרוחקת דאז, אשר לבו לא גבה ולא רם כלפי התקופה בה שירת כמדריך, כשליח, וגר בקומונה ברחוב התרסי בתל אביב – שמפלגת "העבודה" מצאה לנכון למכור לפני כשנתיים בכדי להשיא את רווחיה הנדל"ניים.

 לאיש זה – לך, ולוולה – אני, חבריי וחברותיי לתנועת "דרור ישראל", מבקשים לומר תודה.

כתבות נוספות