ביום שישי האחרון הלך לעולמו שמואל וילנברג
שמואל היה הניצול האחרון ממחנה המוות טרבלינקה. שמואל נמלט מהמחנה בזמן המרד בטרבלינקה שפרץ ב-2.8.1943. לאחר הבריחה מטרבלינקה הגיע שמואל לוורשה, שם הצטרף לתנועת ההתנגדות לנאצים ולקח חלק במרד ורשה.
אנו מביאים כאן חלק מתמלול שיחה שערכו מדריכי מרכז ההדרכה "המעורר" עם שמואל בשנת 2007:
מרד בטרבלינקה
הקאפואים במחנה הם שארגנו את המרד, הייתה אווירה שאכן עומד לפרוץ מרד. לקראת אוגוסט 43' הגיעו לטרבלינקה ילדים ובני נוער ששימשו משרתים לאנשי האס.אס. האסירים בנו בטרבלינקה חדר לאחסון נשק, האסירים הכינו מפתח לגרמנים ומפתח לעצמם. ב-2/8/43 בסביבות 15:30 אחה"צ פרץ המרד, באותו היום היו השומרים האוקראינים בנהר הבוג. על המרד ידעו זמן קצר בלבד לפני שפרץ, כל אסיר קיבל, 100 דולר.
באמצעות הילדים הללו הוברחו נשקים. הילדים נעלו עצמם בחדר הנשק, והבריחו דרך חלון צר שהיה במבנה, נשקים ורימוני יד, על אלונקות ועגלות עטופות סמרטוטים. הם שילמו על כך בחייהם.
בטרבלינקה היו כ-30 נשים, שהיו אסירות במחנה, האסירים כלאו אותן באחד הצריפים, על מנת לשחררן בשעת הכושר.
תוך 15 דקות פרץ המרד במחנה!
נשמע קול נפץ, הרגו את השומר האוקראיני בכניסה למחנה. מכל ההמולה שהתעוררה לפתע נשכחו הנשים הנעולות בצריף מאחור. האסירים החלו לברוח והגיעו למכשולי אנטי-טנקים שהיו עטופי תיל, כאשר בנו האסירים את גדר התיל הם עבדו ללא השגחה של הגרמנים וניצלו זאת לטובת מתיחת את החוטים, בכוונה (במקום להשאירם רפויים), שיכשילו ויסבכו את מי שמנסה לעבור, וכך השתמשו האסירים בתיל כסולם לחצות את המכשול.
בדרך מנוסתו רואה שמואל את חבריו האסירים הרוגים ביניהם אלפרד בר, אותו אסיר שהציל אותו ביומו הראשון ממוות בטוח. שמואל רץ עם קבוצה של כ-200 אסירים, במהלך בריחתו נפצע ברגלו והגיע עם רגל נפוחה לכפר על גדות הבוג, שם דפק על דלת. הפולני שפתח לו את הדלת חזר עם כפית יוד לחיטוי הפצע, והזהיר את שמואל כי הגרמנים נמצאים בסביבה. עוד, הנחה הפולני את שמואל היכן כדאי להסתתר, אחרי שנים רבות חזר שמואל עם צוות צילום לאותו הכפר, הוא דפק על אותה הדלת, יצא בן אדם, שמואל הסביר את סיפורו והאיש זכר שנתן יוד – התרגשות, חיבוקים. מי חשב שנשארת בחיים? שאל הפולני.
מתוך 300 האסירים שברחו מטרבלינקה ניצלו 67. שמואל הסתתר ארבעה לילות והגיע לרופא, ממנו קיבל בסה"כ פלסתר – "אם עד היום החזקת מעמד – אתה בסדר!", קבע הרופא. בבריחתו רואה שמואל חלק מחבריו שנתפסו ע"י הגרמנים כבולים בידיהם בחוט תיל.
שמואל הגיע לתחנת רכבת, ביקש שם מעט מים, הקופאית מספרת לו כי אתמול היו כאן הגרמנים וחיפשו יהודים, "יש לך עודף ממאה דולר?" שאל שמואל, הקופאית נתנה לו 20 זלוטי לנסיעה. שמואל נסע לסביבת וארשה וב-15/8/43 נפגש עם אביו.
שמואל וילנברג היה צייר, פסל וסופר שהקדיש את יצירותיו לזכר השואה והותיר אחריו אישה, בת ושלושה נכדים. יהי זכרו ברוך.
