חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
בלוג דרור

הפצצה המחאה והפטריוטיזם

3 בדצמבר 2011

אין לב שלא יחרד בימים אלה.

הימים הם ימי פוסט טראומה, כהגדרתה – חרדה המתפתחת לאחר אירוע טראומטי.

הדיבורים על פצצת האטום האירנית נוגעים בעצבים הרגישים ביותר של עמנו היהודי. ההשמדה של שליש מהעם היהודי בשואה, חיה וקיימת בתודעה הקולקטיבית של כולנו – ובצדק. האיומים של הרודן אחמדינג'אד חודרים עמוק לאינסטינקט הקולקטיבי הדורש מעומק זיכרון השואה, את הסרת האיום הזה ובכל דרך אפשרית.

דווקא בשעות אלה בהן זקוקה החברה למנהיגיה אשר יחזקו את הנפש הקולקטיבית ואת כושר העמידה, דווקא בימים אלה בהם צריך העם לחוש כי מנהיגיו אכן חושבים עליו ועושים כל אשר לעיל ידיהם בכדי להבטיח את בטחונו ועתידו והנה, דווקא בחודשים אלה יוצאת ממשלת ישראל למלחמת חורמה באזרחיה.

היא ממשיכה להגדיל את הפערים, לפגוע בבריאות, להזניח את החלשים, להעשיר את העשירים. נתוני הביטוח הלאומי מראים זאת בברור, בשנת 2010 חיו בישראל 433,300 משפחות עניות, שהן  1,773,400 בני אדם, מהם 837,300 ילדים, כמעט שליש מהישראלים נאלצים לוותר על רכישת מזון כדי לחסוך בכסף, וכעשירית מהם חשים רעב בצורה מסוימת.

אכן מוזר לחשוב שקברניטינו אינם מכירים את עיקרי תורתו של האסטרטג לידל הארט אשר גרס כי – רק הוצאת האויב משיווי משקלו, על ידי החלשה רוחנית יכולה להביא לניצחון, בדומה לניצחונו של גדעון בן יואש על מחנה מדיין אשר לא הושג בזכות יתרון מספרי אלא בזכות היתרון הפסיכולוגי של בהלה שגרם גדעון במחנה מדיין.

ובכן כיצד האנשים המכתירים את עצמם כגדולי הפטריוטים נוהגים כך בבני ובנות עמם? מדוע זה הם עושים כל אשר לעיל ידם בכדי להגדיל את העוני, ליצור תסכול, כאב ומרירות הפוגעים בכושר וביכולת העמידה של ישראל?

שלוש חלופות אפשריות:

הראשונה – הם באמת חושבים שהם עושים טוב ושזו הדרך לשמור על ישראל חזקה ומלוכדת.

השנייה – הם מחויבים רק לחברת האשראי הבינלאומית – כך שהנזק הנגרם לחברה הישראלית כתוצאה ממדיניותם פשוט איננו מעניין אותם- מטרתם חברת זירה גלדיוטרית.

והאפשרות השלישית היא שהם יודעים משהו שאנחנו איננו יודעים, לדוגמא – שתקיפה באירן תביא לשינוי יסודי במבנה החברתי של ישראל כתוצאה מחורבן שלא1371616-5 היה לו אח ורע, מצב זה ישנה את כללי המשחק מעיקרם, כך שאין מה למהר ולצמצם דווקא עכשיו פערים…

כך או כך כל אפשרות כזו מציפה מחשבות קשות בנוגע לאמון הבסיסי בהנהגה, אמון שאין לא תחליף בחברה דמוקרטית.

הנהגת המדינה הנוכחית – לא רק שהיא קורעת מבפנים את החברה הישראלית, ביצירתם של פערים חברתיים בלתי אפשריים המרופפים את חוזקה ואיתנותה של חברה המצויה תחת איום קיומי, אלא שהיא גם מחריבה את האמון של האזרח והאזרחית שמנהיגיה באמת רוצים בטובתם. אחריתו של תהליך זה מי ישורנה.

מאת: פסח האוספטר רכז תנועת דרור ישראל

כתבות נוספות