אפריל 2018
70 למדינת ישראל
"רק בשם החיים הולכים בני העבודה למוּת, מזעיקים הגנה נגד השונא מבחוץ, ואוסרים מלחמה באוֹיב האוֹרֵב מבית. שִכלוּל החיים, התרוממות המציאות, טהרת העתיד, קדוּשת ההיסטוריה, רק הם מחייבים את המָוֶות… לא הניצחון כי אם העמידה על הנפש מכַפֶּרת על המלחמה, וכשֵרה היא זעקת המלחמה רק כשמתגלגלת היא בשירת החיים.
… יען כי רק אם יש טעם בחיים, יש גם טעם במוות." ('הגנת החיים' / נחמן סירקין, 1920, בעקבות נפילת תל חי)
החברה הישראלית הולכת ומתקטבת, השסעים בין הציבורים השונים הולכים ומעמיקים, הפערים, העוני, האלימות והגזענות איתנו גם אחרי 70 שנה של עצמאות ישראל.
אלו שנפלו בעבור הקמת המדינה, בעבור עצמאות מדינת היהודים, נפלו בגבורה ואכן הם יהיו חתומים בליבנו לכל הדורות. מדוע? מדוע לזכור ? מהי המחויבות שאנחנו לוקחים על עצמנו בכך שאנו זוכרים ומעלים את זכרם של הנופלים בעבור עצמאותנו?
אנחנו בוחרים לזכור מתוך מחויבות לחברה ישראל טובה וצודקת. "במותם ציוו לנו את החיים" אינה יכולה להיות סיסמא ריקה. היא דורשת מאתנו למלא את הציווי ואת המחויבות הבלתי מתפשרת לחיים של צדק ומשמעות. בדיוק כמו שהנופלים שמתו בכדי שאנו נוכל לחיות במדינתנו העצמאית מסרו את הדבר היקר ביותר הניתן לאדם, את החיים.
"דווקא אלה מבינינו, המוכנים כיום למסור את כל ישותם בעד העניין יצטערו אף על כל אחד שעשו לשם כך, אם מצליח רק לכונן חברה חדשה ולא גם חברה צודקת יותר" (בנימין זאב הרצל)
משפט מכונן זה של הרצל, מהקונגרס הציוני השני לפני 120 שנים, מקבל משמעות מצמררת כשאנו בוחנים אותו ביחס לכך שעד היום אנו מונים את נפילתם של 23,646 חללים במערכות ישראל ובפעולות האיבה.
היום בישראל 2018 עת מלאו למדינתנו 70 שנה, אנו זקוקים יותר מכל לחידוש האמון, חידוש האמון בין המשפחות השכולות שאיבדו את יקיריהן בהגנת המולדת לבין החברה הישראלית ומדינת ישראל.
האמון, הוא הדבק היחידי שבו טמון הסיכוי שמשפחות ישראליות ישלחו את ילדיהן לשרות המדינה, כחלק מהבחירה לחיות כאן חיים של תרומה ומעורבות.
אין ספק, שיום הזכרון טומן בחובו, רגישות מיוחדת למשפחות השכולות, לאובדן לשכול ולכאב, אך בדיוק מהסיבה הזו אנו נדרשים לחדש ולחזק את ברית האמון ליצירת חברה הראויה לנפילתם של הבנים והבנות בעבור עצמאותנו.
ניסיון לחידוש האמון הזה מתקיים במפעל "זר לנופל" אותו מקיימת תנועת הנוער העובד והלומד במשך למעלה משלושה עשורים, במבצע "זר לנופל" מחלקת התנועה עשרות אלפי זרים להניח על קבריהם של הנופלים. במעשה זה בחרה התנועה לחזק ולחבק את המשפחות השכולות שנתנו את היקר מכל לעם ולחברה הישראלית.
כהמשך למפעל "זר לנופל" החלטנו בתנועת דרור ישראל להוציא תערוכה שתהווה ניסיון לשוחח על המשמעות של יום הזכרון לחללי מערכות ישראל ועל חידוש האמון הכלכך חיוני לנו.
בשירו, החיילים הצעירים שמתו של ארצ'יבלד מקליש מופיעות השורות הבאות:
"החיילים הצעירים שמתו לא ידברו,
…
הם אומרים:
צעירים היינו ומתנו –
זיכרונו!
הם אומרים:
מיתותינו לא שלנו הן,
כי אם שלכם,
ואשר תעשו מהן –
רק הוא יהיה משמען.
הם אומרים:
הנה ציווינו לכם את מיתותינו,
תנו להן את משמען:
תנו להן קץ למלחמה ושלום אמת,
תנו להן ניצחון הגומר מלחמות
ועושה שלום.
תנו להן את משמען.
כי צעירים היינו, –
אומרים הם.
מתנו –
זיכרונו, אתם החיים!"
יהי זכרם ברוך,
דודו מלול, רכז מפעלי התרבות בדרור ישראל
