דמיינו שיכולתם לבנות את הבית, את הסניף או את מרכז הפעילות שלכם.
בבית הספר "קנובלסדורף" שבברלין, זה בדיוק מה שהתלמידים עושים. בית הספר, שקם ב-1948 כדי לשקם את הריסות המלחמה, הוא בית הספר הגדול באירופ למקצועות הבנייה, ולו חברת בנייה שבה עובדים התלמידים והמורים יחד, כחלק מהכשרת התלמידים. ב-3.8.19 יצאה משלחת תנועתית לבית הספר כדי ללמוד על אופן העבודה הייחודי של בית הספר, ולחבר בין החינוך הדיאלוגי בתנועה, לבין המקצוענות הנדרשת לבניית מבנים מורכבים. המשלחת התקיימה כחלק מקשר בן 10 שנים בין התנועה לבין בית הספר ותהליך ארוך של למידה משותפת על בנייה מקצועית וחינוך דיאלוגי. יוהאנס יאגר, רכז המשלחת הגרמנית ורב-אומן ("מייסטר") לבניה בעץ.
"מבנים רבים, גדולים ויציבים שהוקמו בברלין נבנו בזכות הפועלים הפשוטים – השרברב, הנגר, הנפח, איש הבטון. אני מקווה שהחינוך המקצועי ימשיך להצמיח דורות של בנאים מוכשרים, ואני מקווה שבזכות הקשר עם דרור ישראל, גם בישראל ימשיכו להכשיר בנאים מקצועיים ולהעלות את ערך עבודת הכפיים" אומר יאגר.
"הגענו לפה ואחרי התאקלמות קצרה נכנסנו ל-5 ימים של סדנת נפחות מבוקר עד ערב, אח"כ לתפסנות בטון, נגרות ושרברבות" מספרת שחר רצקין, מדריכת המשלחת "אני מגיעה מעולם הבנייה הקלה, אבל משלושה שבועות של לימודים ב"קנובלסדורף" אני רק מבינה כמה אנחנו יכולים לדעת יותר, וכמה דרך עוד יש לנו לעבור כחברה כדי ללמוד לכבד את המקצועות החשובים האלה ולהתמקצע בהם".
הפעולה התנועתית שמתוכה יצאה המשלחת נקראת "הבונה דרור", ומורכבת מדריכות ומדריכים מהנוער העובד והלומד ודרור בתי חינוך (מכינת יפתח,דרור גליל והתיכון החברתי במצפה רמון) לבית הספר קנובלסדהורף- ביס למקצועות הבנייה בברלין. זאת לאחר חודשים של הכנות,סמינרים ומפגשים של המשלחת לקראת המאורע.
קנובלסדהורף הוא בית ספר מקצועי בו לומדים נערים בטווח גילאים רחב על מנת לקבל הכשרה במגוון עשיר של מקצועות (שרברבות,סוגי נגרות שונים, הנחת לבנים, ועוד).
בית הספר הוקם בשנת 1948,מיד אחרי מלחמת העולם השנייה על מנת לבנות מחדש את ברלין. מתוך הצורך הזה הבינו שיש חשיבות גדולה בהכשרה וחינוך של צעירים אחרי תקופת המלחמה לקיום משימות שונות שנדרשו לשקם את העיר ההרוסה ולבנות יסודות חברתיים חדשים ואחרים בקרב האנשים.
ביהס מונה כיום כ1500 תלמידים, שבמהלך ההכשרה מקיימים פרויקטים שונים ברחבי העיר והלכה למעשה ממשיכים לבנות אותה.
הקשר שלנו עם בית הספר החל לפני כעשור, דרך משלחת משותפת בה נכחו חברים מדרור ישראל וחברים מבית הספר, ומתוך המפגש שם התחילה להרקם שותפות שדרכה נבנה קשר הולך ומעמיק שהוליד התנסויות שונות,משלחות משותפות,פרויקטים משותפים-הסובבים סביב העמלנות והבנייה וערכן לחברה.
אנו עדים למגמות התרחקות בישראל מעיסוק בעבודת כפיים וההסתכלות עליהן כמקצועות מכבדים ומוערכים. הנתונים מעידים על מחסור גדול במקצועות כמו רתכות,חשמלאים,שרברבים,עובדי בניין ועוד. מקצועות החיוניים לקיומה של מדינתנו.נוספים אליהם מספר גדול של הרוגים בעבודה ובדגש על ענף הבנייה.
לצידן,אנו מזהים מגמה מדאיגה נוספת בקרב החינוך המקצועי בארץ. משנה לשנה פוחתים מספרי התלמידים ברובם של בתי הספר המקצועיים, מספר גדול באופן יחסי של סגירות בתי ספר בשלוש השנים האחרונות, ומעבר של בתי ספר מקצועיים למשרד החינוך מה שמביא לשינוי במסלול ההכשרה של התלמידים, שם את הדגש על לימודים עיוניים והחליש את איכות ההכשרה של בני הנוער לעבודות כפיים שונות.
אנו מזהים בהכשרה המקצועית כלי מרכזי ליכולתנו להתקיים כחברה עצמאית בעלת חוסן חברתי (כזה שנובע מיכולת של חברה להצליח להתקיים בכבוד בכוחות עצמה). נכון להיום רבים מהמקצועות האלה מאוישים על ידי עובדי חוץ.
כוחה של חברה נמדד ביחסה לעובדיה.
מההבנה הזאת צמח מעגל "הבונה דרור" בדרור ישראל, סביב ההבנה שהיחס לעבודת כפיים וליכולת של חברה לקיים את עצמה בידי חבריה, הבנו שנדרש לעסוק בהכשרה רעיונית,ערכית ומעשית של עולם התוכן של בנייה והכשרה מקצועית. יצירת המעגל באה להניח תשתית ללמידת הנושא, העמקתו והכשרת חברים וחברות בתנועה לעמל כפיים.
המשלחת, על תוכנה, פעילויותיה, וקיומה החומרי נבנתה בשיתוף פעולה קרוב מאוד בין דרור ישראל לביה"ס קנובלסדהורף. החל ממקום הלינה, דרך הפעולות ועד למערך השיעורים והפרויקטים שתוכננו לחברי המשלחת. במהלך שלושת השבועות התנסנו בסדנת נפחות- ביצירת דגמים שונים ממתכת, נגרות-עברנו הכנה בסדנה ולקחנו חלק בבניית שלט לפרויקט של אתר נייה שביהס עובד עליו בימים אלה. הנחת יסודות לבניין(תפסנות) בשלוחה חדשה של בית הספר שנבנית גם היא בימים אלה, ובמקום מרוחק בלב יער שנקרא "בית הפרפרים"-אתר קהילתי שנדרש לשפץ מהיסוד- ותלמידי בית הספר עומלים עליו, לצד ההנחיה של התלמידים התנסנו במגוון מקצועות: הנחת לבנים, טייח בחימר,נגרות ואפילו חפירת תעלות לצינורות ביוב עם מגמת שרברבות.
בשבוע השלישי למשלחת הצטרפה המשלחת המצומצמת, שחבריה מורן, שרית, רותם, יעל וגיא שנפגשה עם שותפים מבית הספר, ביניהם מר אוט מנהל ויוהנס. בנוסף לכך, התנסו בשיעור קצר בנפחות, ועברו שיחות שונות וביניהן פעולה משותפת עם חברי המשלחת הגדולה סביב יחסנו כתנועה (על מגוון מעגלי ההתנסות שישבו במעגל) לעבודת כפיים והכשרה למקצוע.
חשוב לציין, שניכר שבמהלך התקופה העמוסה והמשמעותית של המשלחת זיהינו קשרי גומלין של למידה זה מזה: כחברי תנועה למדנו על אופני עבודה שונים, למידת מקצוע ויחס מכבד לעובדים. מצד בית הספר נרשמה התרשמות גדולה מהאופן הבלתי פורמלי וקוד ההדרכה שהבאנו (למשל, לשחק משחק פתיחה בתחילת יום עבודה או לסכם יום עבודה במשותף בסבב של עיבוד).
המפגש מעורר ההשראה עם הכשרת מקצוע ברמה גבוהה מאוד עם שילוב התנסויות מעשיות באתרי הבנייה ,ולצד כל אלה יחס של כבוד וגאווה למקצוע (התלמידים הנגרים הלכו עם הוסט והמכנסיים המסורתיים שלהם לכל מקום) מלווה אותנו ואיתו הרצון להמשיך ולהניח יסודות נוספים בשאלות על זהותנו כתנועה הקשורה קשר בל יינתק עם עולם העבודה ותנועת העבודה, על הממשך שאנו מאחלים לעצמנו, לתנועתנו, ולחברה הישראלית.
