חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
בלוג דרור

אחי הערבים

22 באוגוסט 2013

אחי הערבים

כאשר כתב מרטין בובר לאחר השואה כי: " אינני סבור שחל שינוי בסיסי כלשהו במין האנושי עם עליית הנאצים לשלטון. [….] זו שאלה של פרופורציה, לא של תוכן בסיסי.

הטבח שערכו הנאצים היה כה נורא בשל היקפו חסר התקדים. אך מעשי אכזריות דומים התרחשו בהיסטוריה גם קודם לכן. אין זו תופעה חדשה בבסיסה. ובוודאי שאין היא מהווה סיבה לאבד את האמון במין האנושי ולהיוואש ממנו". כשכתב זאת בובר סבר מין הסתם, כך אני מקווה על כל פנים, כי השואה שהייתה הנוראה, האיומה והגדולה שבתוכניות ההשמדה, תביא ל"היפוך לב" כלשהו אצל עמי העולם. אלא שמאז מלחמת העולם השנייה נרצחו על לא עוול בכפם מאות מיליונים ברציחות עמים שונות.למעשי טבח אילו נקבעו אמות מידה כפי שבובר אמר "פרופורציות". לא כל מעשה טבח יזכה בכתר "רצח עם" ולא כל "רצח עם" יזכה לקבל את הלגיטימציה להיותו כזה. ראה רצח העם הארמני. עצם העובדה כי המין האנושי קבע אמות מידה לרצח מעידה על כך כי משהו  אכזר ועקום מלווה את אופן החשיבה שלנו.

אך אין זו מטרת דברי, אני דווקא מבקש  להישען על אורח החשיבה העקום והאכזר הזה, ולשאול מדוע זה עומד העולם כולו, כולל העולם הערבי ובעיקר הוא, ומתבוננן באלם מוחלט בטבח המחריד בעם הסורי. ילדים נשים זקנים וגברים נטבחים ונשחטים יום יום על לא עוול בכפם. אפילו אלה אשר מקבלים עליהם את תורת אמות המידה לרצח קבעו דיני מלחמה בין לאומיים האוסרים תכלית האיסור לחולל פשעים שכאלה. אפילו אלה הנשבעים בשם אללה או אלוהים ואו  ישו קבעו גבולות כלשהם אותם אין לעבור.  אמר על כך בזמנו יצחק בן-אהרון כי: "ודאי המין האנושי לא נגאל מעולם ממלחמות ומשפיכות דמים … והרי כבר הושמעה הפסיקה המצמררת: שתי דתות, היהודית והאסלאמית, אוסרות שחיטת חזירים, הדת ההינדית אוסרת על שחיטת פרות, אך אין דת בעולם האוסרת על שחיטת בני אדם".

הנה כי כן מסתבר כי משהו עמוק מתחולל בקרבנו, משהו חתרני ההופך את כולנו לא רק לעומדים מין הצד, אלא לשותפים בפועל לשינוי יסודי, לגלישה מ"שיטת הפרופורציות" (העקומה בין כה וכו) להסכמה שבשתיקה לרצח-כל. אינני תומך בשום צורה פנים ואופן בצד זה או אחר בסכסוך הדמים הזה בסוריה. היחידים בהם אני תומך הם החפים מפשע, הנטבחים, נשחטים ומומתים בשיטות שונות, על לא עוול בכפיהם.

אך יותר מכל אני שואל את עצמי היכן העם הערבי? היכן ערביי ישראל? קבלת ההיגיון האירופאי של רצח-כל (ראה שואת העם היהודי ראה הטלת פצצת האטום על הירושימה ונאגסקי) על ידי ערביי ישראל והעולם הערבי בכלל, היא מהמחרידות שבתופעות. העם היהודי אשר ניצל בעור שיניו מיבשת אירופה הרצחנית יכול היה לקוות כי באזור זה של העולם ישלטו לפחות "הפרופורציות" הרעות. אבל השקט בו עובר רצח הכול בסוריה, מעיד על כך שתקווה זו כנראה נגוזה.

כתב: פסח האוספטר רכז תנועת דרור ישראל

כתבות נוספות