שיתוף בעולם של חלטורה

12.7.2018

לפני כמה  שנים, כשרעיון כלכלת השיתוף עוד היה בחיתוליו, התקשרה אלי כתבת מעיתון כלכלי לקראת כנס כלכלת השיתוף הישראלי הראשון שהעיתון ארגן. באותו זמן ניהלתי את קואופרטיב העגלה במצפה רמון. סיפרתי לה שהרעיון בקואופרטיב הוא הבעלות המשותפת וההחלטות הדמוקרטיות של החברים, והיא מצידה אמרה שזה לא בדיוק מה שהם מחפשים, שהיא תתייעץ ותחזור אלי.

חצי שעה אחר כך היא חזרה אלי. "זה באמת יפה מה שאתם עושים," היא אמרה לי, "אבל זו לא כלכלה שיתופית".

מאז יותר ויותר תאגידים בינלואמיים רכבו על גל מחאות הצרכנים העולמיות כנגד יוקר המחייה ופיתחו מודלים שנקראים היום בפי רוב "כלכלת השיתוף". מדובר באפליקציות כמו AIRBNB וUBER  שהן החלוצות והגדולות בתחום. הרעיון הוא פשוט – הן מציעות לנו לשתף דברים כמו הרכבים שלנו, הבתים שלנו או אפילו הספה שלנו בסלון כדי שנוכל להרוויח מזה קצת, וכדי שנוכל להשתמש בשירותים שאנשים אחרים ישתפו במחירים זולים.

גם אני מוצא עצמי לא אחת משתמש בפלטפורמות האלה, שבהחלט מצליחות לחתוך בהוצאות.

אז איפה הבעיה כאן?

"כלכלה משתפת"

הצד האפל של כלכלת השיתוף – כלכלת החלטורה

עם התרחבותה של התופעה המתקראת "כלכלת שיתוף" הולכת וצומחת לה התנגדות עולמית . רק לאחרונה בית משפט בבריטניה החליט לקבל את טענת נהגי אובר שמגיע להם מעמד של עובדים בחברה. אובר מצידה, טענה שהיא בסך הכול מספקת שירות של אפליקציה שיתופית לנהגים ושאין לה כל אחריות כמעסיקה שלהם.

התופעה הזו קיבלה לאחרונה את השם the gig economy, שמיתרגם בעברית ל"כלכלת החלטורה" – מציאות כלכלית שבה העובדים מאבדים את מקום העבודה שלהם כמקום קבוע והופכים לנותני שירות מוחלשים – עובדים בחלטורה, ללא זכויות סוציאליות.

אז זה נכון, אובר הוזילה את מחירי הנסיעות ברחבי העולם. אבל המחיר האמיתי שאנו משלמים על כך הוא בפגיעה בביטחון הנוסעים ובביטחון התעסוקתי של הנהגים.

אותו הדבר נכון גם לגבי AIRBNB שמצליחה להוזיל את מחירי החופשות ומאפשרת פתרון זול אל מול בתי המלון היקרים. אבל גם כאן, המחיר האמיתי שאנו משלמים הוא בעליית מחירי הדיור בערי ביקוש כמו תל אביב. דירות

כתבה ממאקו, נדמה לכם שאתם חוסכים כסף

רבות יוצאות משוק השכירות ומושכרות על בסיס יומי בפלטפורמה של האפליקציה ובמחירים שמעלים את מחירי השכירות החודשיים לכלל הדירות בעיר. ביחד עם היחלשות בתי המלון, שמעסיקים עובדים רבים, אנו מקבלים תמהיל שבו הפתרון הזול לחופשה עולה לנו ביוקר כמעט בכל רובד אחר.

 

הקואופרטיב – כלכלה שיתופית שמחזקת חברה

בשנים האחרונות בישראל, הולך ומתחדש לו אט אט מודל כלכלי שהיה מאבני היסוד להקמת מדינתנו – הכלכלה הקואופרטיבית. זוהי שיטה כלכלית שבה הצרכנים והעובדים הם הבעלים של החברות שבהם הם צורכים ועובדים. כאשר הבעלים הם המשתמשים בפעולה הכלכלית של החברה, היא דואגת קודם כל לצרכים שלהם.

נסביר זאת דרך הדוגמה שממנה פתחתי – קואופרטיב העגלה שזכיתי להיות בין מוביליו בשנותיו הראשונות – הוא מכולת צנועה שהצליחה לקרוא תיגר על המחירים המופרכים שרשת שופרסל נהגה לגבות מלקוחותיה השבויים במצפה רמון. היציאה מן השבי הזה נעשתה באמצעות פעולה שיתופית, כזו שבליבה החיבור בין האנשים שמאפשר להם לפעול בכוחות משותפים לעבר שינוי המציאות של חייהם – שינוי שאכן הגיע בדמות הוזלה של כלל מחירי הקניות בישוב ובעיקר בצמיחתה של קהילה שיתופית ודמוקרטית סביב הקואופרטיב.

הקואופרטיב הוא דרך כלכלית חכמה והוגנת – אין ניסיון להרוויח על חשבון מישהו אחר, אלא להרוויח מעבודה טובה וממוצרים טובים. ככל שהמודל הזה  יתרחב – כן ייטב לכולם, אולי בעצם חוץ מלתאגידים שחגגו עד כה מגניבת הדעת הזו של הפיכת החלטורה ל"כלכלה שיתופית".

סיכמנו בקצרה

כתב עמר ברט, רכז המרכז לקואופרציה דרור ישראל

 

 

תגיות נוספות