חדשות

פרופ' זיגמונט באומן בשיח עם קיבוץ המחנכים – תנועת דרור ישראל

13.3.2013

הסוציולוג זיגמונט באומן הוא מאנשי הרוח המובילים והרבגוניים החיים בתקופתנו, שעיקר פרסומו הגיע מניתוחיו על הקשרים בין המודרניות לשואה ועל תרבות הצריכה הפוסט-מודרנית כגורם משפיע על תנועת המחאה העולמית. פרופ' באומן הגיע לביקור בישראל ובמהלכו נפגש עם חברי התנועה לשיח בנושא "יצירת צורות חיים חדשות בעידן המודרניות הנזילה".

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

פרופ' באומן בקיבוץ המחנכים ראשל"צ

מתוך דבריו של באומן:

ישנם שני מרכיבים של חיי החברה – הראשון הוא כוח והשני פוליטיקה. כוח משמעותו היכולת לבצע משהו (להביא רעיון מן הכוח אל הפועל) ופוליטיקה משמעותה היכולת להחליט איזה רעיון יוגשם. הממשל של המדינות שעוצבו במאה ה-19 ובמאה ה-20 שילבו את שני הדברים, ושמרו בקנאות על סדר הדברים בלי שום מוכנות לחלק או לחלוק את הכוח עם אף אחד אחר… זוהי שאלת המשילות.

מה שקרה בחמישים השנים האחרונות, זה נקרא גלובליזציה או גלוקליזציה, מה שקרה הוא שכוח התנדף לתוך מרחב "ללא בעלות", הוא לא שייך לאף מוסד פוליטי ספציפי אלא מאורגן במבנה של "מדינת על"; בעוד שהפוליטיקה, שמשמעותה היכולת להחליט אילו דברים נדרש לעשות, נשארת מקומית כמו שהייתה. זה אומר שמה שהכוח עושה לחיים שלנו, איך הוא מעצב את הסביבה שבה אנחנו פועלים, חיים ומחפשים פתרונות, הוא מעבר לשליטתו והשפעתו של איזשהו מוסד פוליטי קיים…  אם אתם שואלים על המחאות של קיץ 2011, הן תגובות למצב הזה. משבר האמון במוסדות הפוליטיים הקיימים. המוסדות הפוליטיים, כמו שאנחנו מכירים אותם, נכשלו בקיום הבטחותיהם."

 

"הסוציולוגיה כדיסציפלינה הוגדרה ע"י אלביון סמול (Albion Woodbury Small), שהיה חלוץ של הסוציולוגיה האמריקאית בתחילת המאה ה-19. הוא טען, שהסוציולוגיה נולדה מהשאיפה לשפר את עולם האנושי.

אחד הפנים של המעבר ממודרניות קשיחה למודרניות נזילה היה המעבר מחברה של יצרנים לחברה של צרכנים. זה מתקשר למה שאמרתי כבר קודם, כי ייצור הוא מכורח המציאות עבודה משותפת, בעוד צריכה היא בחשבון אחרון מאוד אינדיבידואלית ופרטית, אפילו אם אתה יושב לשולחן הארוחה עם אנשים אחרים – כל אחד צורך לבדו. אין דרך לעשות זאת במשותף, מה שמתרחש למעשה הוא מעבר לחברת צרכנים. חברת הצריכה אינה מעלה רק את השאלה של צריכת יתר, אלה גם את השאלה של הגדרתו מחדש של העולם כמיכל ענק של אובייקט הצריכה; מעבר לכך עולה השאלה של זיהוי השאיפה לאושר עם צריכה. כל חנות, לא חשוב היכן היא ולא לא חשוב מה המותג שלה, מוכרת דבר אחד – תרופה לצרה אנושית. היא בית מרקחת. כל חנות היא בית מרקחת. יש לך צרה? יש לך בעיה? התשובה האוטומטית היא "לך לשופינג". אם אתה לקוח חכם, קונה חכם, אתה תמצא את החנות הנכונה בשביל התרופה הנכונה לבעיה שלך. לגישה זו, כמובן, יש השלכות, אנו שוכחים את מקורות האושר, אשר לא ניתן לרכוש בחנויות, ואת המיומנויות ליצור אותם. אלו שני דברים שאנו שוכחים.

עקב הזיהוי של האושר בצריכה, מקורו של האושר פשוט אבד, ננטש, נשכח או מעולם לא נלמד."

ניצן רוזנוקס, חברת התנועה, עם זיגמונט באומן במפגש

"אני לחלוטין נדהם. שרטטתם בפניי תמונה של חברה אלטרנטיבית, של חברה אוטופית עכשווית. אין שום דבר רע בחברה אוטופית… אני חושב שהאמת הגדולה של ההיסטוריה היא שכל רוב התחיל כמיעוט, מיעוט קטן. אין דרך להפוך לרוב, חוץ מלהתחיל כמיעוט. לכן אין מה להתייאש מהעובדה שקולכם, חזק ככל שיהיה, הוא עדיין קול בשממה. העולם מסביבכם שונה מאוד מהעולם אותו אתם מעוניינים ליצור ועליכם לפעול נגד כל הסיכויים… זה עלול להיראות לפעמים קשה מנשוא".

 

פרופ' באומן הינו אחד האנשים נותני ההשראה בדורנו, כתנועה החותרת ליצור צורות חיים חדשות, אנו מוצאים בכתיבתו מקור מים חיים של רעיונות ואידיאלים להגשמה בעת הזו.

 

 

 

תגיות נוספות