חדשות

מה חובה עלינו ללמוד מגורלו של הנס ליטן

26.12.2013

מאת: פסח האוספטר רכז תנועת דרור ישראל

הנס ליטן, עו"ד גרמני-יהודי צעיר בן 27, הצליח לעשות את הבלתי יאומן כמעט, כשקרא לדוכן העדים בינואר 1931 את הצורר הנאצי אדולף היטלר. 

היטלר זומן על ידי ליטן להעיד בעקבות ההתנפלות הרצחנית של  קבוצת הסער 33 של האס-אה, שחודשיים קודם לכן, ב – 22 לנובמבר 1930, פרצה למועדון של המפלגה הקומוניסטית הגרמנית וטבחה ביושבי המועדון ללא רחם. כל זאת קרה, יש לזכור, כשלוש שנים טרם נתמנה היטלר לקנצלר, בעקבות הזינוק במספר המושבים ברייכסטאג להם זכה הצורר מ- 12 ל- 107 מתוך 608 מושבים סך הכל, בבחירות שנערכו בספטמבר 1930. ליטן, עורך הדין המזהיר, הבין כי בכדי לחסל את הנחש יש לקטום את ראשו, וזה יוכל להתרחש רק אם יחשוף את פניו ומזימותיו בפני עם ועולם. וכך בחקירה מונומנטאלית שהתקיימה בבית המשפט הברלינאי, עקב בצד אגודל חשף ליטן את פניו של היטלר. הוא הצליח להוכיח כי פלוגות הרצח של האס-אה לא פעלו בחלל ריק, אלא הן טבחו ביושבי המועדון החפים מכל פשע, בשל ההסתה השיטתית והמתמשכת של היטלר וחבר פושעיו, ובראשם יוזף גבלס. עוד הוכיח בחקירה זו כי היטלר מתכוון בסופו של יום לחסל את הדמוקרטיה הווימארית ולהמליך תחתיה את שלטון האימים הטוטליטרי נאצי. אמצעי התקשורת הגרמניים סיקרו בהרחבה את המשפט, ובעיקר את חקירתו ועדותו של היטלר.

250px-Gedenktafel_Littenstr_9_(Mitte)_Hans_Litten

לאחר משפט זה לא יכול היה שום גרמני לומר לא ידעתי, לא שמעתי, לא הבנתי, לא תיארתי לעצמי שזה מה שיהיה. ליטן עצמו נעצר מיד לאחר עלייתו של הצורר לשלטון בינואר 1933. ליטן בחר להישאר בגרמניה למרות הסכנה הברורה שעלתה מפרסומי הנאצים נגדו, הוא פשוט הסכים לא למלט עצמו "בזמן שמיליוני פועלים לא יכולים לברוח", בסופו של דבר ולאחר שעונה במשך חמש שנים, בעינויים הנוראים ביותר שיכלה להעלות על דעתה המפלצת הנאצית, התאבד בפברואר 1938. לא לפני שבחגיגות יום הולדתו של היטלר בו נדרשו אסירי מחנה הריכוז לתת מתנה ל"פירר" בחר הוא למרוד למרות עינויו הנוראיים ובראש מורם כשזהו אקורד המרד האחרון שלו לפני התאבדות, הקריא הוא את השיר בשם "המחשבות הן חופשיות" של אוגוסט הינרייך הופמן. שיר שעיקרו חופש התודעה וזכותו של כל אדם להרהר ולדמיין על תיקון העולם ככל אשר תאבה נפשו.

"הַמַּחְשֶׁבֶת חָפְשִׁית וּמִי יְגַלֶּנָּה,

חוֹלֶפֶת כַּצֵּל בַּלֵּילוֹת וְאֵינֶנָּה.

אֵין אִישׁ יֵדַעֶנָּה, צַיָּד יְצוּדֶנָּה,

עַל כֵּן נַחְלִיט: הַמַּחְשֶׁבֶת חָפְשִׁית!

אֶחְשֹׁב כִּרְצוֹנִי עַל גִּיל וְעַל אֹשֶׁר,

בַּסֵּתֶר וּבַדְּמִי וּבְכָל שְׁעַת כֹּשֶׁר.

אֵין יָד שֶׁכּוֹבֶלֶת חֲזוֹן וְתוֹחֶלֶת,

אַחַת וּלְתָמִיד: הַמַּחְשֶׁבֶת חָפְשִׁית!

וְאִם אֵאָסֵר בְּאֹפֶל הַכֶּלֶא

לָשָׁוְא, אַךְ לָשָׁוְא מַעֲשִׂים שֶׁכָּאֵלֶּה.

מַחְשֶׁבֶת שׁוֹבֶרֶת כָּל סְיָג וּמִסְגֶּרֶת,

חוֹמוֹת הִיא תָּמִיט הַמַּחְשֶׁבֶת חָפְשִׁית!

כשאנחנו מתבוננים על הלקחים שחובה על כל דמוקרטיה ללמוד מגורלו של ליטן, עלינו לשאול את עצמנו ראש לכל מה היא התשתית הרוחנית ההכרחית לעצם קיומה של דמוקרטיה, תשתית זו לטעמי עוגנת על ערך יסודי שכל המתנכל לו ו/או המנסה לנפצו, פועל הלכה ולמעשה למיגורה של הדמוקרטיה. ערך זה הוא שוויון ערכו של כל אדם שנברא בצלם. ערך זה בא לידי ביטוי בזכות ההצבעה המוקנית ללא הבדל דת גזע ומין, לכל אזרח ואזרחית – קול אחד. קבלת ההיגיון כי לקבוצה זו או אחרת ויהיה צבעה מה שיהיה; דתה מה שתהיה; מוצאה; מעמדה הכלכלי ועוד יש זכויות יתר, קבלת הגיון זה – היא תחילת סופה של הדמוקרטיה. בנושא זה אין לטעות ואין לוותר, כאן יש מלחמה ואך ורק מלחמה. מי שמוכן, כמו שהגרמנים היו מוכנים, לוותר על ערך זה בכדי לנרמל את היטלר, כלומר להפוך אותו לחלק מהמערכת בכדי שיירגע, כל מי שאינו מבין שאידיאולוגיה כזו אין לנרמל ואי אפשר לנרמל, משתף פעולה עם מפלצת שסופה אוושוויץ. לא זו אף זו, אזרחי גרמניה שנחשפו לעדותו של היטלר, הבינו היטב את מטרותיו הסופיות, ליטן עורך הדין המחונן, הצליח, כאמור, להוציא מהיטלר בחכמה את כל תכניותיו בעומדו על דוכן העדות, ואף הצליח להוכיח כי ההסתה הפרועה של גבלס, בפירסומים השונים, הם הם שדחפו את בני הבליעל של האס-אה בראשו של רוהם (אותו כידוע חיסל היטלר משום שחשש מכוחו המתעצם) לטבוח בחפי הפשע במועדון הברלינאי. אך לאזרחי גרמניה זה לא אמר דבר, הם חשבו שזה עוד מאותו הדבר, מישהו שעושה פרובוקציה בכדי לעלות על הגלגל הפוליטי מפלגתי וברגע שהוא יגיע הוא יירגע, ייכנס לתלם ויתחיל להנות ממנעמי השלטון שבתורם ירככו אותו ואת השקפתו.

נכון יש רבים כאלה, שכל מטרתם היא להגיע לשם מסיבות שונות, אך ביניהם יש גם כאלה שממש מאמינים במה שהם אומרים וכותבים. איך נבדיל ביניהם? מיעוט מבין הפוליטיקאים הם אמיתים. שלא כרוב הפוליטיקאים, הם אנשים המאמינים בדברים שהם אומרים ופועלים הלכה ולמעשה להגשימם. כשאדם כמו הצורר הנאצי רואה את האידיאל שלו בהשמדת העם היהודי והוא כותב שאת זה הוא מתכוון לבצע, יש להאמין לו! אנשים כדוגמתו של המנוול הזה נשענים בדרך בכלל על אנשי רוח ו/או דת האוחזים במה שהם קוראים, האידיאולוגיה הטהורה או האמת השמימית המוחלטת. הם לעולם לא יעשו דבר מבלי לקבל את אישורם של אלה האחרונים. היטלר עצמו ראה באלפרד רוזנברג את האידיאולוג המרכזי של השקפת עולמו, אך הסתמך גם על כתביהם של ארווין באור, יוג'ן פישר ופריש לנץ, מדיסון גרנט, קארל האוסהופר, מהנס גונתר ועל בני בלייעל נוספים תומכי תורת הגזע, אלא שבמקרה שלו, היוצא דופן במידת מה, הוא סר למרותו המוחלטת של עצמו, והוא היה גם האידיאולוג וגם המוציא לפועל.

אך יותר מכל הנאמר עד כה, עולה השאלה כיצד יכולה דמוקרטיה להתגונן כאשר הרוב המכריע של הציבור מתייחס לסכנות הברורות כל כך כאל משובה פוליטית זמנית או במקרה הגרוע עוד יותר באדישות ממארת? לכך אין כל פיתרון קסם, אלא רק מעשים אמיצים ויוצאי דופן כמו מעשהו של ליטן, אשר שם את נפשו בכפו והיה מוכן לעשות את אשר האחרים לא העלו על דעתם לעשות. ככל שיהיו יותר אנשים שיאמינו שאלה המבקשים לחסל את האחרים רק משום שהם אחרים, ככל שיהיו יותר אנשים שיבינו כי המשטר הדמוקרטי זקוק להגנה, והוא עומד בפני סכנות מבית, לא פחות מאשר מן החוץ, ככל שיהיו יותר אנשים שיהיו מוכנים ללא מורא ופחד להתמודד תוך תשלום מחירים כבדים עם המבקשים לחסל את הדמוקרטיה, כך יהפכו מעשיו ההירואיים של עורך הדין היהודי גרמני הנס ליטן לדוגמא לחיקוי ולחומת מגן ממשית על הדמוקרטיה.

 

תגיות נוספות