חדשות

"לא מיוחסים אנו, אחינו בני ישראל, הוי כמה לא מיוחסים"

28.11.2013

מאת: פסח האוספטר רכז תנועת דרור ישראל

מאז ומעולם ראינו את עצמנו, עם ישראל, כמיוחדים כנבחרים. "כי עם קדוש אתה, לה' אלוהיך, בך בחר ה' אלוהיך להיות לו לעם סגולה" (דברים ז' ו').

על רקע תחושת העליונות הזו יכול ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לגעור באומות העולם על כי הן מעדיפות את האינטרס הכלכלי הצר שלהן, בהסכם ז'נווה עם אירן, על פני שלום העולם, ושלומו של העם, אשר שליש מבניו ובנותיו נרצח ונטבח בחסות אותן מעצמות, אשר עצמו את עיניהן (דבר שאינו רחוק משיתוף פעולה שבשתיקה). דבריו אלה של ראש ממשלת ישראל יכולים היו להיות נכוחים, מדויקים ובעלי השפעה גדולה על כל אדם שנפש מוסרית בקרבו, אלמלא היו הוא וממשלתו מתנהגים בדיוק על פי אותן אמות מוסר עליהן קוצף ושוצף נתניהו.

האם ראש ממשלת ישראל איננו נוהג על פי אינטרסים כלכליים צרים ומכוערים, כשהוא פוגע בכל דרך אפשרית בעמו בקצצו בתקציבי הבריאות, החינוך והרווחה? האם אין זה אותו בנימין נתניהו המסביר לנו השכם והערב כי בכדי לשמור על מקומה "המצוין" של ישראל בכלכלות העולם יש להקטין את תקציבי המשרדים למינימום ובכך לפגוע פגיעה אנושה בשכבות החלשות ביותר בחברה? האם שאל את עצמו פעם ראש ממשלת ישראל כמה אנשים מתו מוות מיותר כתוצאה מקיצוצים שהנהיג בתפקידיו השונים לאורך עשר השנים האחרונות? האם נתן לעצמו פעם בנימין נתניהו דין וחשבון על המשמעויות מרחיקות הלכת של מדיניותו המעדיפה קומץ אזרחים על פני הרוב המכריע של החברה הישראלית? התשובה היא וודאי שלא, אחרת היה נסוג ממדיניותו האכזרית וקשת הלב כלפי כל כך הרבה אנשים אשר תחת שלטונו, הפכו לאומללים כל כך. אבל זה לא מפריע לו בשום צורה פנים ואופן לגעור באומות העולם על שהן מתנהגות בדיוק כמותו כשהן מעדיפות את האינטרסים הצרים של השכבות המבוססות שלהן.

נתניהו וודאי יאמר שמדיניותו באה להציל את ישראל. אבל אם לרגע, רק לרגע קט אחד יעשה את החשבון באופן הוגן, יגלה כי החלק הארי של הכסף שנצבר על חשבון חייו ורווחתו של העם, אותו הוא מבקש להציל מפצצת האטום, שימש לשימון אלה שכבר יש להם, והמון. בנופפו בטיעון המוסרי מאוד והנכון מאוד הזה, כשבידו השנייה הוא "טובל ושרץ בידו", גורמים נתניהו וממשלתו נזק בלתי הפיך לעם ישראל. הרי כל מי שעיניו בראשו מבין שנתניהו סוחר בדברים הרגישים, העמוקים והמיוחדים ביותר שעמנו נאבק עליהם מאז הפך לעם. נתניהו שואב את האור הגנוז מתביעותיה המוסריות של תורת ישראל והופך אותו לשמן למאור של בורסות הקפיטליזם הקניבאלי. הוא מציג אותנו כמניפולטיביים – כאלה האומרים דבר אחד ועושים את ההיפך הגמור.

לאחרונה התפרסמה פרשת הנער דניאל קנטור וולץ ז"ל, אשר נרצח בדוכן השווארמה "ראש העיר" בתל אביב. משפחתו של וולץ חשפה כי הבנק הסיני "בנק אוף צ'יינה" היה שותף להלבנת כספים שסייעו למימון טרור. המשפחה תבעה לדין את הבנק במסגרת הליך משפטי הנערך בארה"ב, תצהירו של ישראלי, שמילא תפקיד בטחוני בכיר, תומך בגרסא זו. אך, לפי כלי התקשורת, לממשלת ישראל לא נוח עם מצב זה בשל חשש מנזק ועימות, גם כלכלי מן הסתם, עם המעצמה הסינית. לכן, עושה הממשלה והעומד בראשה כל אשר לאל ידם בכדי למנוע את עדותו של בכיר זה. עוד זה מדבר וזה בא, עכשיו כשהאיחוד האירופאי תובע מישראל, בתמורה להעברת כ-2.5 מיליארד שקלים בשנים הקרובות לטובת פרויקטים מדעיים, לא להשקיע את הכסף מעבר לקו הירוק. זוחלת ממשלת ישראל אל עבר קתרין אשטון, כמעט בתחנונים, לא להקשות את ידה עלינו.

זירת הפיגוע שבה נרצח דניאל וולץ, אפריל 2006.

תשאל השואלת ובצדק רב, אם תמורת סכום כזה מוכנה ממשלת ישראל, שבתוכה יושב הבית היהודי, שליבתו היא מפלגת תקומה, לוותר ממש על עמודי האמונה, להם היא נשבעת השכם והערב, מה יהיה אם כך באחריתנו? קרי, אם העם האירני, שכלפיו הופעלו כמה מהסנקציות החמורות ביותר בשלושים השנים האחרונות, עמד במשך שנים רבות בסנקציות קשות אלו, מה נגיד אנחנו לנוכח התנהגותה המתרפסת ונטולת הביקורת העצמית של ממשלת ישראל?

אבות ואמהות התנועה הציונית ידעו כי בכדי להביא להבראתו של העם הגלותי יש לעקור מתוכו ראשית לכל את תחושת הנבחרות שאין לה כל קשר למציאות. לכן, כתב ברנר בסיום מסתו "להערכת עצמנו בשלושת כרכים": "לא מיוחסים אנו, אחינו בני ישראל, הוי, כמה לא מיוחסים". גם ברל כצנלסון לא חסך מאיתנו את שבט לשונו כשכתב ב"לקראת הימים הבאים"  "כן… ה'אתה בחרתנו' יחד עם כל היעודים, היה כבר מזמן לצילינדר ישן, ממורט, המהדר את הראש הקירח של הנגיד ה'יורד' לשעת שמחה של מצווה. הדם השפוך מזכריה ועד אחרון הפועלים משמש מחרוזת למליצות לאומיות עוברות לסוחר." ומוסיף ברל: "אייהו? אייהו ה'אתה בחרתנו' הקדמון, החי, הלוהט, הממלא לבבות, אייהו ה'אתה בחרתנו' של הקטגורים הלאומים הקדמונים?" וברנר חוזר וחובט ללא רחם באומרו: "אני בהנאה חריפה ותאוותנית הייתי מוחק מן הסידור … את ה'אתה בחרתנו' בכל צורה שהיא. עוד היום הייתי עושה זאת! מגרד ומוחק את הפסוקים … המזויפים עד לבלי השאר זכר. כי הגאווה… וההתפארות מחוסרת התוכן לא תרפא את השבר, והמליצות הלאומית המזויפת לא תועלנה כלום".

את החוליים האלה בדיוק באה הציונות לרפא. להסתלק מהיהירות הריקנית הזו ולהפוך להיות חלק מרקמת משפחת העמים, למצוא בה את מקומנו, וגם להוכיח לעולם כי אנו היהודים לא רק מדברים על חברת מופת אלא גם מקיימים הלכה ולמעשה אחת כזו, אך כדבריו של שמריהו לוין " קל יותר להוציא את ישראל מהגלות מלהוציא את הגלות מישראל".

עתה, לנוכח התייהרותו הריקנית והמזיקה של ראש ממשלת ישראל חשוב לצטט גם את דברי הנחמה של ברנר: "אבל עוד יש מקום לתיקון, תמיד יש מקום לתיקון, ו'מודה ועוזב ירוחם'" – פסוק זה "מודה ועוזב ירוחם" שמקורו בספר משלי כ"ח פסוק י"ג: "מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועוזב ירוחם". טוען כי ראשית עליך להודות בטעותך, לא להסתירה, אך זהו רק החלק הראשון, החשוב באמת הוא לא לחזור חזור ושוב על מעשייך הרעים. כלומר, לעזוב את דרכך הרעה בה הלכת עד כה ואז ורק אז תרוחם. מסתבר כי לאחר מאה שנות ציונות הצלחנו רק – וזה לא מעט – להודות בטעויותינו הגלותיות. עזיבתן ובחירה בדרך צודקת יותר עדיין רחוקה – אך כפי שאמר ברנר "תמיד יש מקום לתיקון".

לו יהי.

 

תגיות נוספות