חדשות

הכו בחרדים בערבים בפליטים ובעובדים והצלתם את ישראל

15.1.2012

מחריד נורא ומדכא עד עפר להיווכח כי השיטות האכזריות בהן השתמש המשטר הצארי ברוסיה, בהפנותו את הזעם, התסכול וההתמרמרות של תושבי רוסיה לעבר השעיר לעזאזל האולטימטיבי – היהודים. שיטות אלה, עצמן ובשרן, נהוגות בידי הנהגת ישראל שלנו, בשנת 2012.

"הכה ביהודים והצלת את אמא רוסיה" – הייתה הסיסמא שאיחדה את החברה הרוסית לא נגד אלה המרעים  לה, הצאר ועושי דברו, אלא נגד היהודים.

המושג שעיר לעזאזל ביהדות מבוסס על הטקס בו מושלך השעיר (זכר העז) מהצוק "עזאזל", בכדי שהוא, החף מפשע, יכפר על פשעי האחרים. מקור הטקס במקרא "וְלָקַח, אֶת-שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים; וְהֶעֱמִיד אֹתָם לִפְנֵי יְהוָה, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. וְנָתַן אַהֲרֹן עַל-שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים, גּוֹרָלוֹת- גּוֹרָל אֶחָד לד', וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל{…} וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְּׁתֵי [ידו] יָדָיו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְנָתַן אֹתָם עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי הַמִּדְבָּרָה{…} וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת-כָּל-עֲו‍ֹנֹתָם, אֶל-אֶרֶץ גְּזֵרָה; וְשִׁלַּח אֶת-הַשָּׂעִיר, בַּמִּדְבָּר" (ויקרא ט"ז)

טקס זה ביהדות היה כנראה מבוסס על התופעה החברתית בה האשמת השונה הופכת למנוף לגיבוש קבוצתי לאומי. אך בשונה מהמקרא, בו השונה הנאשם היה שעיר, בישראל שלנו, בה שיטה זו הפכה זה מכבר לתו ההיכר ולתעודת הביטוח של המשטר החברתי-כלכלי השורר בה שנים רבות, השעיר לובש פנים רבות: חרדים, ערבים, פליטים, עובדים ועוד ועוד – אנשים בשר ודם.

NEWS1Y-417614161968232

כשנוכחה ההנהגה הכלכלית חברתית בישראל, החוצה מפלגות, כי מחאת הקיץ מבטאת קונצנזוס עמוק של כלל חלקי החברה הישראלית – קונצנזוס, המבוטא בשתי מילים "צדק חברתי" – הבינה הנהגה זו כי האנרגיה העצומה הזו יכולה לשבש ולמחוק את המבנה הסוציולוגי של שעירות לעזאזל מתמשכת בין חלקי החברה בישראל. עימות זה הוא המתכון המובטח להסתרת הדורסנות, הרשעות והאכזריות של המשטר הכלכלי הנוהג בישראל זה עשרות בשנים ולערעור חברת הפערים, היקרה להם כל-כך, ושישראל היא אחת מהמובילות בהם בעולם המערבי. אך מסתבר מהתבוננות במהלכיה של הנהגה זו, שהיא איננה בקיאה רק בנבכי פסיכולוגית ההמונים, אלא גם בתורות ניצול וניתוב האנרגיה, מבית מדרשן של אומנויות הלחימה המזרחיות, המסיתות, מנתבות ומובילות את כוחו של היריב כנגדו.

כך גם אירועי החודשים האחרונים, בהם הובילה וניתבה הממשלה וגופים נוספים את האנרגיה העצומה שנצברה בקיץ המחאה לעבר הישן, ה"טוב" והמוכר של התנפלות על כלל הציבור החרדי כעוכר המדינה, תיוג מתמשך של אזרחי ישראל הערבים כאויבים, הפיכת כלל הפליטים ללא בחינה ובדיקה מספקים – לסכנה לעצם קיומה של החברה הישראלית תוך שימוש במיטב הרפרטואר הגזעני והפיכת מנהיגי המחאה והעובדים בישראל לאשמים בהתדרדרות המצב הכלכלי בישראל ובעולם – כל אלה הם הרכיבים למחול הנורא הזה לו שותפים לדאבוני, רבים, ובעיקר מנהיגי הציבור השונים שכל מטרתם היא הפיכת האחר לשעיר לעזאזל ובלבד שירווח לי והסדר הקיים, הרע, יוותר על כנו. ומעל "תזמורת" מלאכי החבלה האלה מנצחים לא אחרים מאשר בנימין נתניהו ראש הממשלה וממשלתו כולה. בחסות השיטה האכזרית הזו, "איש את אחיו חיים בלעהו", מעמיקה הממשלה את הפערים הכלכליים, החברתיים התרבותיים והגזעיים. היא מצליחה בכך כתוצאה מהכותה אל החומש את כלל האוכלוסיה באמצעות קיצוץ מתמיד בתקציב, העלמת עודפי התקציב והגבייה לבור החוב הפנימי, הרעבתה, פגיעה בבריאותה, בחינוכה, בביטחונה ובתשתיותיה ובאמצעים אלה – יצירת מלחמת הכל בכל.

ובכן מה יש לעשות?

בספרו פסיכולוגית המעמקים כותב אריך נוימן: "החגיגיות הקולקטיביות האופפת את מעשה השמדת הרע נובעת מן המשמעות הקולקטיבית הנודעת להקרבת השעיר לעזאזל במקורה, בשלב התפתחות פרימיטיבי. המדינה עוזרת במצפון טהור להטיל עונשים על הקורבנות האומללים של השעיר לעזאזל והרגשת הרווחה הממלאת את היחיד והקולקטיב, לאחר שסילקו את הרע שבחוץ, בולטת תמיד ביותר".

ובכן, בכדי לא ליפול קורבן לדינמיקה הזו, וכולנו נופלים לה קורבן, יש ראשית לא רק להיות מודעים לה, אלא להאבק בה, אישית וקבוצתית. להאבק בתחושת העונג הממלאת אותנו בהפיכתנו את החרדים, הערבים, ההסתדרות, ועוד, לשעיר לעזאזל.

שנית, כדבריו של לנין: "ללמוד, ללמוד, ללמוד!". לא רק לתת פרשנות רגשית לעובדות, אלא להבין אותן בהקשרן המציאותי תוך הבנת ההתרחשויות.

שלישית, בריתות. יש להרחיב את המשותף "צדק חברתי" על המפריד.

רביעית, לא לטייח חילוקי דעות ואי הסכמות ערכיות, המצויות בין הקבוצות השונות, והן רבות ועמוקות, אלא להעמידן בפרופורציה האמיתית שלהן, השונה מההתנפחות שהן מקבלות בשיטת ה"שעיר לעזאזל" התורן.

חמישית, לזכור את דבריו של פרויד, כי "הרוחניות עצמה נכנעת לפני תופעה רגשית, מסתורית לגמרי, של האמונה. זו היא התופעה הנודעת של 'האני מאמין, יען כי הדבר מופרך'."

שישית, לא לחדול להאמין שיכול נוכל להם!

מאת: פסח האוספטר רכז תנועת דרור ישראל

 

תגיות נוספות