חדשות

דרכו של אדם

21.5.2015

על הקרנת הבכורה של הסרט על מרדכי מרטין בובר

בובר הסרט

מרדכי מרטין בובר

אז הגענו לשם, כמה חברי תנועת דרור ישראל, לערב מיוחד בסינמטק ירושלים, כחלק מכנס של חמישה ימים בנושא בובר שאורגן על ידי האוניברסיטה העברית, מכון מנדל, מכון ון-ליר, ליאו-בק ועוד. כרטיסים ספורים נשארו בידינו, האולם מלא מקצה אל קצה במאות מבוגרים, אנשי אקדמיה, חוקרים וחובבים מושבעים (כולל כמה כאלה שעשו את דרכם כל הדרך מיפן) אחוזי התרגשות וציפייה. הסיבה למסיבה? הקרנת הבכורה של הסרט – "דרכו של אדם", על מרטין (מרדכי) בובר, במלאות 50 שנה לפטירתו. כמובן, שעדיף היה שרעיונותיו של בובר היו מוכרים בכל בית בישראל, שרבים היו אולי תוהים לגביהם ומאתרים דרכים להגשימם, אך בעולמנו אנו חיים, ובובר מוכר היום באירופה הרבה יותר מבמדינתינו היהודית, כך שהמחזה שלקחנו בו חלק בהחלט היה מרגש ומפתיע בפני עצמו.

למעלה משנה אנו מסתובבים עם שני משוגעים לדבר- מה זה הדבר? בובר! ומי 'המשוגעים'? יענקלה ליפשין (תסריט, בימוי והפקה) ורוני ליפץ (תסריט, בימוי וצילום),  או יותר נכון שהם ליוו אותנו (כנראה גם וגם) למשך ימים רבים בכל רחבי הארץ בסיורים בפעילות של חברי תנועת דרור ישראל. כשאנו מנסים ביחד להבין איפה משנתו של בובר נמצאת היום, מה ניתן לקחת ממנה ובעיקר, איפה מתקיימים ניסיונות להגשמת דבריו. עד השלב הזה הספיקו יענקל'ה ורוני לדבר עם פרופסורים וחוקרים ידועים: פרופ' פול מנדס פלור, פרופ' דן אבנון, אברהם שפירא (פצ'י), פרופ' אוריאל סימון, ש. גיורא שוהם, נכדתו של בובר, פרופ' יהודית בובר אגסי, המחזאית, כלת פרס ישראל לאומנות, נולה צ'לטון ועוד רבים וטובים כולל קטעים מצולמים נדירים של הרב מנחם פרומן ז"ל והרבנית הדסה פרומן. כל אחד סיפר על בובר בתקופה מסוימת מהיכרותו ונקודת מבטו וניסה לבאר את בובר. כל אחד סייע לעבור בזמן דרך שאלות ענק של האדם, העם היהודי, מדינת היהודים, היחס לאחר שבובר עסק בהם. אלינו, לחברי תנועת דרור ישראל, הגיעו כדי לנסות ולמצוא את בובר היום, בהווה.

אמנם, אצל רבים מהמחנכים הצעירים שגורים מושגיו של בובר: חינוך האופי, גרעין קשה וסדר שכבות, מורי עם, דיאלוג, זיקה ועוד. אך לשאול כיצד מוגשמים מושגים אלה במציאות זו שאלה קשה במיוחד אשר דרשה בדיקה מעמיקה. אז יצאנו איתם לדרך- ביקרנו בכפר מנדא בפעילות "המרכז לקיום משותף" ופגשנו את החניכים והמדריכים אשר מפעילים מוקד פעילות בלתי פורמאלי אשר מודרך במשותף ע"י ערבים ויהודים ומחנך לקיום משותף וסולידרי של שני העמים בישראל . שהינו בבי"ס "אדם, חברה וטבע" בכרמיאל ובשיחה עם המחנכים והחניכים ניסינו להבין כיצד מתרחשת  הפגישה והדו-שיח הבובריאניים במערכת החינוך הציבורית. עברנו בחברת הנוער באשבל כדי לבדוק את החיבור עם הטבע ודיברנו עם אודי יעקב וגיורא טל על הפדגוגיה הייחודית של רשת דרור בתי חינוך. ביקרנו גם בבית המדרש למורי עם שם ראינו את אופן הלימוד המיוחד והרחקנו עד מצפה רמון והכפרים הבדואיים מסביב כדי לנסות ולפגוש את בובר גם בנגב.

האם אנחנו מצליחים להגשים את רעיונותיו של בובר גם היום? האם ביכלתנו להתאים אותם לישראל  העכשווית? שאלה טובה וקשה. מה שבטוח הוא שיצא סרט מפתיע, מאיר עיניים וחשוב על אדם מיוחד ואיש רוח ענק  ששווה לראות וגם לפגוש. אנו תקווה שיעשה את דרכו אל ליבותיהם של אנשים רבים אשר יוכלו להשתמש ברעיונותיו של בובר כמקור השראה.

ואגב, לקראת סופו של הסרט, בונוס מפתיע! לא עוד רק מילים כתובות אלא גם, אולי לראשונה, קולו של בובר נחשף. איך נשמע קולו של בובר? כנסו ותגלו.

שם הסרט  – "דרכו של אדם"
עריכה- גבע אלין
צילום- רוני ליפץ
הפקה-יעקב ליפשין
תסריט ובימוי- יעקב ליפשין ורוני ליפץ

 

מרדכי מרטין בובר (1965-1878) סופר, אנתרופולוג והוגה דעות יהודי. נולד בוינה ונפטר בירושלים. מההנהגה הציונית של יהדות גרמניה, חקר את עולם החסידות ביהדות הציע התבוננות חדשה על החברה והמפגש בין בני האדם לאור המודרנה תוך יחסים של זיקה בין אדם לחברו ובקהילה או העדה בשפתו. עלה לארץ עם משפחתו והיה מהמורים הראשונים באוניברסיטה העברית בירושלים ובמסגרתה הקים את בית המדרש למורי עם. תמך בתנועת הפועלים ובדרכה השיתופית ליישוב הארץ ודגל בשותפות עם ערביי הארץ. מבין ספריו הרבים בולטים "בסוד שיח", "פני אדם" "אני ואתה" ו"אור הגנוז".

 

"שני יחסים בין אדם לאדם קיימים בעולם האדם:הראשון "אני – אתה".השני "אני -לז". מהלכים אנו בדרכנו ופוגשים אדם הבא לקראתנו ואף הוא מהלך בדרכו. אין אנו יודעים אלא את הדרך שבה הלכנו, ואין אנו יודעים את הדרך בה הלך האדם בהא לקראתנו. ייתכן שלעולם לא היינו יודעים את אשר ניקרה בדרכו, אלא שעתה מתקיים בינינו מפגש."

לז וזיקה

 "אולם כדי שכל זה יתרחש, צריך שבני אדם, סיעות בני אדם, יוותרו על כמה יתרונות פרטיים וזכויות פרטיות למען העדות וישאו בעול משקן השיתופי בכל כושר פעולתן; כלומר, צריך שיבוא הדבר שלא נשמע כמוהו: שבני אדם וסיעות בני אדם ירצו בעדה בכל מאודם. צריך, שבני אדם ידאגו לעדותיהם כמו ליחסי האהבה והידידות שלהם- יתר על כן, כמו שיש את נפשם ברגעיהם הנפשיים ביותר לדאוג ליחסי האהבה והידידות שלה; צריך שיבנו עדות חדשות, כשם שאדם בונה את ביתו,- יתר על כן, כמו שהיה האדם בונה בית בזמן שעדיין היו קיימים בתים אמיתיים".

נתיבות באוטופיה

 

תגיות נוספות